WELCOME / ברוכים הבאים

ברוכים הבאים לבלוג חומות של תקווה
אני מאחל לכולם יום מקסים וקריאה מהנה של הכתבות (הפוסטים) שמפורסמים בבלוג
comments אפשר להגיב לכל כתבה(פוסט) על ידי לחיצה על המילה הקטנה
שמופיעה מתחת לכל כתבה (פוסט) אפשר להגיב בצורה אנונימית וללא צורך ברישום לאתר
חשוב לציין אם הינך לא רשום התגובה תופיע בצורה אנונימית - אם תרצה תוכל להוסיף את הניק או השם שלך בסוף התגובה
שיהיה לכולם יום מקסים

Saturday, June 9, 2007

להסתפק במועט או לאכול עוגיות גרנולה


טוב כפי שסיפרתי לכם ניחנתי בכמה מעלות משובחות שיכול כל אדם לזכות להם
אחד מהמעלות האלו היא מעלת השכחה, שאני תמיד אוהב להתגאות בה, פשוט עד
היום לא מצאתי אדם שהצליח לג

אז היום לראשונה מאז שצעד האדם 3 פסיעות קטנות על הירח ,הרגשתי לשמחתי
שהפעם לא שכחתי כלום , אך האשליה הזאת התפרקה ממש במהירות כאשר
הבטן התחילה לקרקר לי בעבודה, ואז גיליתי שאני הומלס עם בית אך ללא אוכל

שכחתי להכניס את השקית עם האוכל לרכב.. אז תוך כדי הזלת ריר על המקלדת
של הלפטופ, וחלומות על סיום הצום.. האצבעות התחילו לבד להיכנס לאתרים
של אוכל ומטעמים..ומצאתי את עצמי בוהה במסך בתמונות מרהיבות של דברים
טעימים ומחכה שאולי כמו בסרט "מטריקס" המחשב לפתע ידבר אלי ..ומישהו
ישלוף אותי לעולם אחר מלא במטעמים

אך מכיוון שזה לא קרה .. אז נשארתי קצת רעב .. אבל לאחר בדיקת חמץ
בארונות ובכל המגירות במשרדים.. מצאתי קצת "מים" במדבר
עוגיות "גרנולה" מרהיבות ונאות שכנראה מישהו השאיר במגירה

: אחרי כמה דקות של פנטוז מצאתי את עצמי בדילמה קשה מאוד
?האם האם להיות כמו שודד ביום השחור ולקחת את השלל או לא
למה העולם הזה כזה מסובך ?! למה לא השאירו את העוגיות במגירה
בצירוף פתק "כל הרעב למוות יגש ויטול.." אוףף

.
(אחרי מאמצים כבירים של מחשבה (דבר שהמוח המרוקאי לא רגיל
עלה לי רעיון .. לקחתי קצת מהעוגיות והשארתי בתוך המגירה פתק
לא יכולתי להתאפק.. אי אפשר לשים סם ליד מסומם בלי השגחה "
"השארתי לך 10 ש"ח עבור העוגיות תודה היה טעים

.
טוב .. אחרי שהאוכל התעכל קצת ..המוח התחיל לעבוד והחלטתי
לחזור לנושא שדיברנו עליו בפוסט הראשון : "איך אפשר למצוא את
השלווה בסחרור היום-יומי" אז מידי פעם נכתוב כאן קצת עצות קטנות
שתוכלו להאחז בהם במורד הנהר הסוער

.
טוב העצה הראשונה היא :"להספק במועט" - להסתפק במה שיש לך
כבר עכשיו.. שזה הדבר הכי חשוב לדעתי, כי הרבה מהייאוש שפוקד
אותנו בחיים נובע בגלל שאנחנו רוצים דברים שיש לאחר ולנו אין

.
זה טוב לשאוף ולרצות ולהגיע להישגים יותר גדולים אבל לא לשכוח
תמיד להסתפק ולשמוח במה שכבר יש ,ויש איזה סיפור סבתא עממי
:שממנו נלמד מוסר השכל

.
מעשה בכפרי אחד שהיה יושב על המזח עם חכה, ולידו מונח דלי עם 2-3
דגים ומנגל דולק ,והוא היה יושב שם בשמחה ..כאילו אין לו דאגה בכלל
עבר שם אחד מעשירי התבל וראה את הכפרי , שאל אותו לפשר מעשיו
השיבו הכפרי : "אני כל יום מגיע לפה,דג כמה דגים, ושם על המנגל ואוכל

.
אמר לו העשיר : "יש לי רעיון בשבילך.. מחר תגיע למזח יותר מוקדם ותדוג
"כמות גדולה יותר של דגים ואז תוכל ללכת לשוק ולמכור את הדגים האלו
ומה אעשה עם כל הכסף הזה ? שאל הכפרי

.
ענה לו העשיר "עם הכמות כסף הזאת תוכל לקנות חכה יותר רצינית ולדוג
"?דגים יותר גדולים ולמכור אותם בשוק " שאל הכפרי "מה אעשה עם הכסף הזה
ענה לו העשיר "תקנה כבר איזה סירה קטנה ואז תוכל ללכת לאמצע הים ולדוג
כמות יותר גדולה של דגים יותר טובים ואז למכור אותם בשוק .." שאל שוב הכפרי
ומה אעשה עם כל הכסף הזה ?" ענה לו העשיר "אז תוכל לקנות סירה יותר גדולה
ולהשכיר כמה פועלים וכו'" ץ

.
וככה המשיכה השיחה בן השנים עד שאותו הכפרי נהפך למיליונר שברשותו צי גדול
שם אוניות עם פועלים אשר דגים בשבילו דגים בכמויות אדירות
"?שאל הכפרי את העשיר "נו ואז מה ? אחרי שיהיה לי את כל זה מה אני אעשה
אמר לו העשיר "אז תוכל לשבת על היכטה שלך ולקחת את החכה ולדוג איזה דג
ולשים אותו על המנגל ולהיות שמח בלי שום דאגות"

.
?אמר לו הכפרי "טיפש אחד !! זה מה שאני עושה כבר היום למה כל הסיבוב הזה
המוסר השכל : לפעמים אנחנו רודפים אחרי דברים שכבר יש לנו אותם ונמצאים
ממש מתחת לאף שלנו . לדוגמא : לפעמים עובדים בעבודה מסויימת ולא הכי מרוצים
מהשכר ואז מחליטים להתפטר ועוברים לעבודה אחרת אבל בעבודה החדשה רואים
שאולי השכר קצת יותר גבוהה אבל האנשים שאתה עובד איתם ממש על הפנים
ואין יחס אישי שם וכבר מתחרטים ומתגעגעים לעבודה הישנה ..

.
אגב מזל שדיברנו על הנושא הזה כי עוד כמה דקות והייתי צריך להשאיר יותר מ10
שקל על העוגיות .. אפשר להסחף עם הנשנוש הזה ..טוב אני מקווה שלא נרדמתם
שיהיה לכם יום מקסים.

.
נ.ב - קיבלתי לא מזמן באימייל מסמך מצחיק של 50 שאלות שאין עליהם פתרון
אז חשבתי שאולי ביחד נוכל לכתוב מסמך חדש עם 50 תשובות לשאלות הללו
אז השאלה ראשונה : "מדוע יש חיתולים שנקראים "חיתולים חד פעמיים" האם
באמת מישהו חשב להשתמש איתם שוב? טוב שיהיה לכולם יום מקסים

Wednesday, June 6, 2007

אדם וחוה והעולם הדימיוני

:כרגיל נגמרה השבת.. והתחילה שוב הרגשת השביזות שקופצת לביקור מידי פעם
.
("חוזרים לעבודה למרות שלא רוצים")
.
ושוב בראשי מתרוצצת השאלה הגדולה שאין עליה עוררין
.
!? למה חוה הייתה חייבת לאכול מעץ הדעת
.
ושוב עולות הפנטזיות מהעולם התנ"כי על עולם נטול בוסים ונטול כרטיס להחתמת שעות
.
אחרי כמה שעות של עבודה.. והזרמת שתייה חמה בתדירות גבוהה.. המוח המרוקאי לראשונה
"מצליח לגבש מחשבה אחת טובה וטהורה כפתרון להפגת השעמום - "לפתוח בלוג
.
אז אחרי שעתים של ניסיונות להידמות לביל גייטס ... הצלחתי לפתוח את הבלוג
והנה אני נמצא איתכם .. אז מכיוון שזה הפעם הראשונה שלי בבלוגים, אני אספר לכם מה מביא אותי
:לשאלה הגדולה ששאלנו בהתחלה, הסיפור מתחיל בשעות המוקדמות של הבוקר
.
(לצלילם המרגיע של שלושת השעונים המעוררים (אחד במחשב, אחד בפלאפון , ואחד רגיל
אני עדין מצליח לנמנם לי בשנת ישרים , ואז בדיוק בשלב המרגש בחלום אני מרגיש משהו מוזר אבל נעים
שלי Gברגלים ... ממ אולי סוף סוף הגיעה אשת חלומותי ומצאה את נקודת ה
.
שלי .. זה היה הכלב שלי שחשב שהרגל Gאבל זה לא הייתה לא אשת חלומותי .. ובטוח שלא נקודת ה
שלי זה ארטיק טעים בטעם "בונזו" .. אחרי כמה שניות שאני עדין מנסה להיזכר בחלום שחלמתי
אני מסתכל לכיוון השעון ומקבל טראומה מידית השעה שש וחצי יש לי עוד חצי שעה להיות בעבודה
.
ואז מתחיל מסע מטורף של "ספירה לאחור".. בתרגולת "פזזתה" צבאית אני קופץ מהמיטה
ורץ לכיוון המקלחת.. אני נכנס ועומד מתחת לברז שמזיל עלי נהר של מים רותחים , הדקות חולפות להם
ואני עדין במלחמה גדולה עם היצר הרע שמנסה להשאיר אותי בתוך המקלחת ולחיות את שארית חיי שם
.
ואז שאני כבר כמעט ומשתכנע לו (ליצר הרע) אני שומע את רעש מוכר : את המנגינה של הרדיו
שמכריז שהשעה 7 .. "מה ?! כבר 7 ?! " ברגולת צבאית "אויב סורי מחופר .. אל האויב בדילוגים" אני בורח
מהמקלחת ומשאיר אחרי בריצפה שובל מים רציני..
.
בזריזות אני מעמיס את כל הציוד לתיק (תמיד אני שוכח משהו בבית) ורץ לכיון היציאה וכמובן אז רק אני נזכר
שהרכב במוסך בתיקון ..ואז מתחיל מסע הכומתה שלי לכיוון תחנת האוטובוס .. ואז אתם מכירים את
ההרגשהשמישהו מסתכל עליכם
.
אחרי תצפיות מרובות אני מבחין בכלב שלי "סטופר" (שאת משמעות השם המצחיק נכתוב בעתיד) עוקב
אחרי בצעדים שקטים ותוך כדי מסמן את הגיזרה שלו
.
אחרי תכנון של מבצע אנטבה קפיצה מעל כמה גדרות וחומות וריצה מהירה שגרמה לכל הבושם של ארמני
להתנדף למרחקים .. הוא מאבד את עקבותי .. אני מגיע לתחנה ונוסע לעבודה
.
סוף סוף הגעתי לעבודה.. קצת באיחור אבל סוף סוף ניצוץ של אור בקצה המנהרה .. הבוס לא הגיע היום
אני שותה כוס שוקולטה חם מהמכונה ומתכונן ליום מטורף של עבודה .. ובין כל המחשבות האלו שרצות
במוחי אני חוזר אל השאלה הגדולה "למה חוה הייתה חייבת לאכול מהעץ ההוא למה?!" :ץ
.
איזה עולם יפה יכל להיות לנו : ללא שעונים מעוררים וללא בוסים וללא מילוי טפסי 101 של מס הכנסה
.
טוב אני חייב לקצר ..כבר כואבות לי האצבעות .. וחוץ מזה אני צריך לעבוד קצת
אז פה בבלוג הזה ננסה לכתוב בכמה מילים את הפתרון האולטימטיבי למצב הזה .. איך אפשר
באמת להשתחרר מכל הסחרור היום-יומי הזה
.
איך אפשר להגיע לחופש האמיתי של הנשמה (וזה לא כולל רד-בל וודקה) איך להגיע לשלווה בלי
להסתתר מאחורי חומות של תקוה
.
מקווה שלא נרדמתם .. אם בא לכם תגיבו .. אם לא אז לא... שיהיה לכולם יום מקסים